Things to keep in mind: Chol HaMoed

Hey all,

As we transition from Yom Tov to Chol HaMoed, here are just some things to keep in mind:

  • Insert ya’aleh ve’yavo in your davening. If you forget ya’aleh v’yavo, you have to go back to to retzei and add it. If you finished shmona esre, you must repeat. This is also true at maariv. UNLIKE Rosh Chodesh. (S”A 124:10)
  • One may not do laundry on chol hamoed, i.e. until after Simchat Torah (Gemara Moed Katan 14a, S”A 534:1). This includes dry cleaning. Exceptions to this rule include undergarments and spot cleaning. You may, however, buy new clothes for the moed.
  • Men may not shave during chol hamoed (Mishna Moed Kattan 13b, S”A 531:2).  Exception: you have a job that you think you could lose (this probably doesn’t apply if you’re still in college, but that’s just my outside guess). Exception: if you shaved erev Yom Tov, and you shave every day of Chol Hamoed (Shu”t Igrot Moshe OC 1:163). Not an exception: shaving before Shabbat.
  • Men and women may not take haircuts.

 

Selected Sources:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קכד סעיף י
<ה> מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר”ח או בחולו של מועד או (לט) בכל דבר שצריך לחזור בשבילו, * (מ) טז יכוין דעתו וישמע מש”צ כל י”ח ברכות (מא) מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו; ולא יפסיק ולא ישיח; ופוסע ג’ פסיעות לאחוריו, דכיון שכבר התפלל, אלא ששכח ולא הזכיר, אע”פ שהוא בקי, ש”צ מוציאו.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקלד סעיף א
(א) א אין מכבסין במועד. (ב) ואלו שמכבסין; הבא ממדינת הים, והיוצא מבית השביה ומבית האסורין, (ג) ומנודה שהתירו לו חכמים ברגל, ומי שנדר שלא לכבס ונשאל ברגל והתירו לו, (ד) ב ומטפחות הידים, ומטפחות (ה) הספרים, ומטפחות (ו) הספג, (ז) ובגדי קטנים, (ח) ובעלת הכתם שנמצא במועד, <א> ומי שאין לו (ט) ג אלא חלוק אחד; וכולם מכבסין כדרכן, אפילו בנתר ואהל (פירוש מיני בורית), (י) ד ובפרהסיא, על גבי הנהר. הגה: מיהו לא יכבסו רק הצריך להן, דהיינו חלוק אחד (מרדכי והגהות אשיר”י פ’ אלו מגלחין); מיהו בגדי (יא) הקטנים ביותר, דהיינו אותן שמלפפים בהם ומשתינים ומוציאין רעי בהם, מותר לכבס ד’ וה’ בפעם א’, כי צריך להרבה מהם כל רגע, והא דמותר לכבס בפרהסיא היינו דוקא כשרוחץ על גב הנהר, משום דמתכבס יותר יפה על גב הנהר; אבל אם אינו כובס על גבי נהר, לא יכבס רק בצנעה ולא בפרהסיא, כן נ”ל.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקלא סעיף ב
* (ג) א אין מגלחין במועד, (ד) <ב> אפילו אם גילח קודם מועד.

שו”ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קסג
בענין תספורת הזקן בחוה”מ בזה”ז במדינתנו א”ח סכות, תש”ח. מע”כ ידידי הרב מוה”ר אברהם זעליג קראהן שליט”א.
הנה לאלו שנחוץ להם לגלח הזקן במספרים בחוה”מ יש להתיר בזה”ז במדינתנו שכל אלו הרגילים בתספורת הזקן מסתפרים בכל יום ולכן אין שייך טעם החולקין על ר”ת שהביא הטור /או”ח/ בסי’ תקל”א שמתיר במי שגלח קודם המועד לגלח במועד, מטעם דאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין שהוא הטעם שאסור באבדה לו אבידה ערב הרגל כדאמר אביי במו”ק דף י”ד דהוא משום דלא מיגליא לכו”ע אונסיה כדפרש”י, וכן הכא מי יודע אם גילח קודם המועד כדכ’ שם הטור, וא”כ במדינה שכל המסתפרין מסתפרין בכ”י ואף אם רק רוב מהמסתפרין שידוע שאף שנסתפר בערב יו”ט מסתפר עתה ואין שייך חשש זה יש להתיר לכו”ע אף להטור וכל החולקים.ומה שהוכיח עוד הטור מהא דלא חשיב זה במתני’ באלו מגלחין, הנה אם הקושיא היא מהא דלא חשיב במתני’ כדאיתא בהג”א ובהגמ”יי שהביא הב”י לא קשה כ”כ כמפורש /מועד קטן/ בתוס’ דף י”ז ד”ה ותנא, שתנא ושייר כדמוכרח מהא דלא פשיט בעיית ר”ז באבדה לו אבידה מהא דלא תני לה עיי”ש. וכן מפורש בריטב”א שם שמניינא דמתני’ לאו דוקא, ומה שמשמע דמה שחשיב בסיפא דאלו מכבסין הוא דוקא מדהקשה /מועד קטן/ בדף י”ח ר’ ירמיה על ר’ אסי א”ר יוחנן במי שאין לו אלא חלוק אחד שמותר לכבסו בחולו של מועד ממתני’ דלא חשיב לה, וכן הקשה רבא על ר’ יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר’ יוחנן שאמר בכלי פשתן שמותר לכבסן בחש”מ =בחולו של מועד= ממתני’ דלא חשיב לה, כבר עמד בזה הריטב”א ותירץ דרק בסיפא דאלו מכבסין הוא דוקא משום דקתני לישנא יתירא הרי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין דמפרש דקאי רק אסיפא עיי”ש.
ועוד שמעינן /מועד קטן/ מתוס’ דף י”ח תירוץ אחר אף אם נפרש דגם רישא דאלו מגלחין הוא דוקא, משום דמתני’ נימא שאיירי להתיר אף בלא גילח קודם הרגל שהם רק אלו דחשיב ובגילח קודם הרגל שכו”ע מותרין לא איירי, דהא מוכיחין /תוספות מו”ק יח/ בד”ה אע”ג מדלא משני הב”ע בשלא כיבסו לפני הרגל, פי’ דהיה לו לתרץ קושית ר’ ירמיה דמתני’ איירי בלא כיבסו קודם הרגל שהתם אסורין כו”ע אף מי שאין לו אלא חלוק אחד ובכבסו לפני הרגל שמותר שם מי שאין לו אלא חלוק אחד לא איירי, דמוכרחין לומר שאף בפשע ולא כיבסו לפני הרגל שרי באין לו אלא חלוק אחד עיי”ש. חזינן דאף דבסיפא הא הוא דוקא מ”מ לא היה קשה אם נוקים דאיירי רק בגוונא חד דהוא בלא כיבסו לפני הרגל משום שבגוונא ההוא יהיה בדוקא, וכדמוכרח כן מתירוץ ר’ יעקב לר’ ירמיה בגמ’ דמוקים דאיירי באית ליה תרי ומטנפי, וכן מתרץ אביי קושית רבא דאיירי מתני’ בשאר מיני דלאו פשתן משום דבגוונא זה הוא דוקא, א”כ אף אם אלו מגלחין נמי הוא דוקא יש לאוקמי דאיירי רק בלא גילח קודם הרגל והכא עוד עדיף מתירוצם בכיבוס דהכא כו”ע מותרין ובכיבוס הא אסור למי שיש לו הרבה אף אם כבסן לפני הרגל, ונמצא שלא קשה כלום על ר”ת מהא דלא חשיב במתני’ מתרי טעמי.
אך מהטור משמע דלא מקשה ממה שלא חשיב במתני’ אלא מהא דלא אמר זה בגמ’ כי היכי דאמר גבי כיבוס שמותר באין לו אלא חלוק אחד, ודין זה הא לא נזכר במתני’ אלא בגמ’, אלמא דקושיתו היא מהא שלא נקט בגמ’. ואף שיש לתרץ גם קושיא זו אליבא דתוס’ וריטב”א דרק זה הוצרך לומר משום דבבא דסיפא הוא דוקא השמיענו דמ”מ מותר באין לו אלא חלוק אחד אף שמחמת זה צריך לאוקמי מתני’ באוקימתא כדהקשה ותירץ בגמ’, אבל מה שמותר בגלוח בגילח קודם הרגל לא הוצרך למינקט בגמ’ כיון שהסברא מכריח זה וליכא קושיא ע”ז ממתני’ דרישא הא לאו דוקא. וצריך לומר דהטור פליג על התוס’ וסובר דבפשע ולא כיבס קודם הרגל אסור לכבס אף כשאין לו אלא חלוק אחד ורק בכיבס קודם הרגל מותר ששייך בו ממש גם אותו הטעם עצמו שיש במי שגילח קודם הרגל ולכן מסתבר להטור שאם מותר גם בגילוח הי”ל לגמ’ להביא מדין זה ראי’ לדין הכיבוס עוד מכ”ש, ולכן הוכיח דאסור לגלח דלא כר”ת. וא”כ שייך ראיה זו אלא דלא כר”ת שמתיר אף כשרק הוא עצמו רוצה לגלח עוד הפעם בחוה”מ אף כשגילח ערב הרגל אף שכל בני המדינה אין מגלחין כ”כ בסמוך, אבל אם ההיתר הוא רק במקום שכל בני המדינה רגילין להסתפר בסמוך כמו בכל יום או אחת בשני ימים או בשלשה לא קשה כלל ממה שלא הוכיח להתיר גם בכיבוס דהא בכיבוס אינו כה”ג דהא כל בני המדינה יש להן הרבה חלוקים וגם בכלל לא היה שייך להוכיח מהיתר זה שאולי לא הי’ בזמנם מקום שכל בני המדינה מסתפרין בכל יום ואף לא בשנים ושלשה ימים. ולהשמיענו עצם הדין דאם יארע מקום כזה יהיו מותרין הוא דבר שפשיטא כיון שהסברא מכריח זה.
ואף אם נימא דרישא נמי כיון שכתיב אלו הוא דוקא וכדאיתא באשכול וגם לא נימא שכיון שנוקים בחד גוונא לא יקשה משום שזה גופיה נחשב כלאו דוקא דלא כדפירשתי לתוס’, והא דמתרץ מתני’ אע”ג דאית ליה תרי ומיטנפי ואפי’ דשאר מיני נפרש שאינו אוקימתא, אלא דנקט רק אלו שמותרין בכל גווני אע”ג דאית ליה תרי ומיטנפי ולא מה שמותר דוקא באם אין לו אלא חלוק אחד וכן נקט רק דברים שמותרין בכל המינים ולא מה שמותר דוקא ממין אחד דפשתן, וכן משמע קצת מלשון אע”ג דאית ליה תרי ומלשון אפילו דשאר מיני, דזה אינו שייך לתרץ במה שלא נקט גילח ערב הרגל דג”כ הוא מותר בכל גווני. והוא דלא כתוס’ דלפ”ז לא יקשה דיתרץ הב”ע בלא כיבסו קודם הרגל דא”כ הא איירי גם באין לו אלא חלוק אחד אף שלא שוה בכל הגווני והי”ל למינקט הגוונא שמותר. וכן צריך לפרש להסוברין דרק בכבס לפני הרגל מותר בחלוק אחד כדי שלא יקשה עלייהו קושית התוס’. אבל גם לפ”ז לא יהיה הקושיא מהא דלא נקט במתני’ אלא על ר”ת שמתיר גם באירע רק שיחיד גלח ערב הרגל אבל להא שמותר בזמננו במדינתנו מחמת שכולם מסתפרין בכל יום לא קשה כלום, דהא מוכרחין לומר לפ”ז מה שלא פשיט הא דאבדה אבידה ממתני’ שלא נקיט לה דהוא משום דלא שכיחא שיאבד ולא יהיה לו פנאי לגלח כדמתרץ כן הנחל אשכול. וא”כ ודאי לא קשה מה שלא נקיט באם כל בני המדינה מסתפרין בכל יום שאולי היה אז מלתא דלא שכיחא, ואפשר שלא היה במציאות כלל, אך אפשר שבאבדה אם מותר הוא כמו יוצא מבית האסורים שהוא מטעם שהיה אנוס, אבל מ”מ יש לתרץ דדבר שלא היה מצוי אז לא רצה למינקט.
אך מה שיש לעיין הוא דאולי כיון שרק מחמת שכל בני המדינה מסתפרין בכל יום רוצים אנו להתיר, ואם באופן כזה לא היה בזמן התנאים וב”ד הגדול שהתירו הא דחשיב במתני’ ממילא לא היה זה בכלל ההיתר ונשאר באיסור המלאכה שיש בעצם על גלוח, ועיין בנחל אשכול שכתב דכאן אין האיסור חדוש אלא ההיתר דמלאכה ולכן אסור אף שליכא הגזירה דשמא יכנס מנוול דעכ”פ הא לא התירו ואף אם ברור שאם היה ב”ד הגדול היו מתירין להם נתנה תורה רשות ולא לנו עיי”ש. וגם הנו”ב קמא סי’ י”ג כתב דאף לר”ת שמתיר בגילח ערב הרגל הוא רק מצד האיסור שלא יכנס לרגל מנוול אבל עכ”פ יודה שאסור משום מלאכה ויועיל זה רק להתיר ע”י פועל שאין לו מה יאכל עיי”ש.
אבל פשוט לע”ד דכיון שהוא לצורך המועד לקשוט וליפוי אין בזה שום איסור מדין מלאכה אלא משום הגזירה שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין, כדמוכרח לומר כן לתוס’ /מועד קטן/ דף י”ד דכתבו ג’ שיטות בגלוח הראש, דמתחלה כתבו דגלוח הראש נמי אסור במועד מצד הגזירה שלא יכנסו מנוולים דגם בראש אין לך ניוול גדול מזה, ולפ”ז מותרין אלו השנויין במתני’ להיתר גלוח במועד גם בגלוח הראש. ואח”כ כתבו ושמא לא קאי טעמא בגמ’ אלא אשארא אבל גילוח של ראשו אסור משום מלאכה אפילו במקום אונס ורק שאר גילוח דהוא של יפוי הקשה דהוה לך למישרי לצורך המועד אע”פ שהיא מלאכה, ותירץ שהוא משום שלא יכנסו מנוולים. ואח”כ כתבו ועוד יש לפרש שנראה שמותר לגלח ראשו במועד וכוונתם דליכא שום איסור בגילוח הראש אף לכל אדם, דהא הקשו ע”ז מאי קמ”ל נזיר ומצורע ואם כוונתם הוא רק להשנויין במשנה אין כאן קושיא דהא צריך למיתני שהם מותרין אף שכל אדם אסורין, ואין לפרש שהקושיא היא דפשיטא להתיר בנזיר ומצורע מכ”ש מאונסין דבא ממדה”י דהא בנזיר ומצורע מותרין אף בהיה להם פנאי כדפשיט בגמ’ וכהפשיטותא איירו התוס’ מתחלה ולכן ברור שהקושיא היא רק להעוד יש לפרש שאף כל אדם מותרין בגילוח הראש א”כ מאי קמ”ל נזיר שהוא רק גילוח הראש, ומצורע צריך לומר שנקטו אגב אורחא משום שנקטם ביחד במתני’ אבל הקושיא היא רק מנזיר. ועיין בתוס’ רעק”א שמפרש שגם לעוד יש לפרש הוא רק לאלו השנויין, ופירוש הקושיא דהוא רק פשיטא מכ”ש דבאים ממדה”י ולכן נשאר בצ”ע על קושיתם הא קמ”ל דאף שהיה להם פנאי עיי”ש, אבל ברור שסברי בהעוד יש לפרש דמותר גילוח הראש לכל אדם ולכן הקשו שפיר, ומצאתי ברש”ש שמפרש כדברי. וגם בלא זה מוכרח כן דאם רק לאלו השנויין במתני’ הא כבר כתבו שיטה כזו.
ונמצא שיש ג’ שיטות והוי המחלוקת אם יש בגילוח הראש ענין יפוי משום דיש הרבה שאדרבה אין מגלחין הראש בשביל יפוי, כדאיתא בנדרים דף ט’ בעובדא דשמעון הצדיק שאמר להנזיר מה ראית להשחית שערך הנאה, ועיין ברמב”ם ספ”א מביאת המקדש, ולכן אף להרוצה לגלח ראשו אין חשוב צורך המועד ואסור ממילא משום מלאכה, וזהו סברת שיטה השניה שבגילוח הראש אסורים אף אלו השנויין במתני’. ואח”כ כתבו שיש לפרש שמותר כל אדם לגלח את ראשו משום דלאלו שמסתפרין נחשב יפוי והוי צורך המועד שליכא איסור מלאכה, וכיון שבראש יש אדרבה שמתייפין בגידול שער סברי דלכן לא נחשב גידול שער הראש ניוול אף לאלו שמסתפרין וממילא ליכא גם הגזירה שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין ומותר לכל אדם כיון דעכ”פ הגילוח הוא יפוי לו עתה אף שאינו ניוול גם כשלא יגלח. ושיטה ראשונה סוברת דנחשב לאלו שנאה להם יותר בגילוח ניוול כשלא יתגלחו ולכן אסור לכל אדם ומותר להשנויין במשנה. זהו פירוש ג’ השיטות שבתוס’.
ומפורש דמה שהוא לצורך יפוי ליכא איסור מלאכה אף שהוא מלאכה בעצם דלכן מותר גילוח הראש לכל אדם לעוד יש לפרש, ולכן מותר מדינא שאר גילוח אף שהוא מלאכה משום דמה שהוא לצורך המועד להתייפות לא היו צריכים להתיר שאינו בכלל איסור מלאכה שנאמר בחוה”מ, ולכן פשוט שאף אחר שאסרו חכמים לא נעשה איסור מלאכה אלא הוא רק האיסור שלא יכנסו מנוולין, ולא מסתבר כלל לומר דכיון שיש לחוש שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין נמצא שצורך המועד הוא אדרבה שלא להתגלח אף שישאר מנוול, דהא בשביל ימים הבאים דרגל הוא ודאי צורך המועד להתגלח והיתר המלאכה בצורך המועד פשוט שהוא רק בשביל צורך המועד זה ועל ימים הבאים לא בשביל מועדים אחרים ולא בשביל ימים שכבר עברו ולכן מה שהוא צורך מועדים אחרים וימים שעברו אינם כלום לשנות חשיבות צורך המועד לומר שיהיה זה ממילא באיסור מלאכה, וכן משמע מכל הראשונים שלא הזכירו רק הא דלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין ולא איסור מלאכה, ורק גילוח הראש לשיטה שניה דתוס’ אסור משום מלאכה משום דלא נחשב צורך המועד מטעם שבארתי לדידיה.
והנה יש שיטה רביעית בתוס’ /מועד קטן יד/ ד”ה ושאר, דגילוח הזקן אינו כלל מלאכה לענין חוה”מ משום שאין בו טורח כ”כ, והיה מותר אף בלא צורך כלל ורק גילוח הראש שיש בו טרחה נחשב מלאכה אבל משום צורך המועד מ”מ היה מותר אי לאו הגזירה דיכנסו כשהן מנוולין עיי”ש. ומשמע דשאר גילוח מותר ממש ולא גזרו כלל. ואולי מדמין זה למעברת סכין על פניה של מטה דמותרת בכל אופן כדאיתא /מו”ק/ בדף ט’, ורק אגילוח הראש גזרו. וא”כ צריך לומר הטעם דאף שהגזירה הא שייך בכל גילוח מ”מ אין שייך לאסור כיון שליכא בהו גדר מלאכה לענין חוה”מ ורק גילוח הראש שייך לאסור מצד הגזירה משום דאיכא ביה גדר מלאכה אף לענין חוה”מ משום טירחא, ונמצא שלשיטה זו יש בגילוח הראש איסור מלאכה. אבל אף לשיטה זו כיון שהתירו להשנויין במתני’ חזינן דלא אמרו בזה לא פלוג ורק באופן שישנה הגזירה אסרו משום מלאכה לכן אף בגילוח ערב הרגל שליכא הגזירה לר”ת אין לאסור משום מלאכה כעצם הדין, וכן להחולקים על ר”ת מ”מ אם יהיה מדינה שכל בני המדינה מתגלחין בכל יום או ביומים ושלשה ימים אין לאסור משום מלאכה למה שבארתי דבזה לכו”ע ליכא הגזירה.
ועיין באור גדול על משניות דפי’ קושית הגמ’ ושאר כל אדם מ”ט אסורין אף שהיה יכול לגלח קודם משום דיפוי דמיא לאוכל נפש לענין חוה”מ כמו שכתב הרמב”ן והריטב”א, ובאוכל נפש הא מותר אפילו כיוון מלאכתו במועד עיי”ש, וא”כ אין שייך בזה איסור מלאכה כמו שאין שייך באוכל נפש, דלא כהנו”ב והנחל אשכול, ולכן אף להחולקים על ר”ת ביחיד ששינה מדרך כל אדם שאף שגילח בערב הרגל רוצה להתגלח בחוה”מ וסברי שאסור הוא רק מטעם שלא מינכרא אחר שגילח כדכתב הטור אבל באם כל אדם עושין כן לכו”ע יהיה מותר וליכא איסור מלאכה, וא”צ לב”ד הגדול להתיר משום שמעולם לא היה זה בכלל איסור.
ומש”כ התוס’ /מו”ק/ בדף י”ג משום דקתני באידך פירקין דברים שעושין לצורך המועד כמו מוכרי פירות דנעשים כדין קתני נמי ואלו נעשים שלא כדין לצורך המועד, הוא מחמת דמשונין מכל אדם שרק הם מותרין ולכן נחשב שעושין שלא כדין משום דאינו כדין כל אדם.
ומש”כ הנו”ב דאולי שיערו חכמים שאין נחוץ כ”כ להתיר בגלוח איסור מלאכה במועד שאין כ”כ צורך המועד, פשוט לע”ד שאין שייך זה רק ביחיד שבטלה דעתו, אבל אם כל אדם ממדינה זו מקפיד ע”ז אין שייך סברא זו כלל דעניני יפוי שייך רק בדעת בנ”א והוא דבר המשתנה בכל עת ומקום לפי מנהג בנ”א שבמדינה ההיא.
ומה שמשמע מנו”ב, ובנחל אשכול הוא מפורש שאסור גילוח מדאורייתא בכל אדם כיון שלא התירו עיין במ”מ רפ”ז מיו”ט בשם רמב”ן ורשב”א והביאום גם הנ”י ריש מו”ק והב”י /או”ח/ בסי’ תק”ל שלצורך המועד אף מלאכת אומן שאסרו אינו מן התורה, וא”כ כ”ש עניני יפוי שהוא כאוכל נפש שאינו שייך לאיסור תורה ובזה יודו כו”ע ולכן דבריהם צ”ע שלא נכון כלל.
ולכן ברור לע”ד דבזמננו במדינתנו שנוהגין אלו הרגילין בתספורת הזקן להסתפר בכל יום ואף אם ביום אחר יום או אחת לשלשה ימים, ליכא שום איסור. ואולי גם הנו”ב יודה בכזה דמשמע שם בסוף התשובה שרק יחידים היו רגילין להסתפר בכל עת בזמנו ובמקומו.
אבל מ”מ איני נוהג להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר או מצטער ביותר, ואם אחד ירצה לסמוך ע”ז גם בשביל היפוי לבד אין למחות בידו כי מעצם הדין הוא מותר לע”ד. ידידו, משה פיינשטיין.

Posted in Community Psak